לפני 29 שנים
נפגשנו. שנינו היינו סלקטורים במעבר הגבול, מן תפקיד כזה שעושים הרבה צעירים
שמשתחררים מהצבא - מאד לא רומנטי.
ודווקא שם מצאנו
אהבה, החיבור היה מיידי, אחרי ערב ארוך של שיחת נפש, שנינו הרגשנו שמצאנו נפש
תאומה, אחרי שבועים עברנו לגור יחד והאהבה פרחה.
החברים לעבודה
קראו לנו רומיאו ויוליה - זו הייתה חצי בדיחה על זוג הביישנים שהתאהבו.
מאז, לא יאומן, עברו 29 שנים יחד, מתוכן 25 שנות נישואין, מעולם לא נפרדנו ליותר מכמה ימים, עברנו הרבה מאד אתגרים, משברים וגם המון אושר ושמחה.
אז לקחנו לנו חופשה זוגית לחגוג 25 שנות נישואין, טיול רומנטי ברחבי טוסקנה וכמה סימלי שנסיים את השבוע הרומנטי הזה בורונה, אחת הערים היפות והמרגשות בעולם – ביתם של רומיאו ויוליה.
וקצת אחרי שחזרנו הבייתה לשגרה, הכנתי לכם פוסט מפורט על הטיול מרומא לורונה כולל טיפים, המלצות וממה להזהר. מוזמנים לקרוא לשמור ולשתף:
נחיתה בשדה התעופה רומא
החלטנו הפעם לוותר על רומא שדורשת ביקור של כמה ימים, נחתנו בשדה התעופה, אספנו את הרכב ויצאנו מיד לדרך לכיוון סטורניה. אם אתם שוכרים רכב, הזמינו אותו מהארץ והקפידו להזמין ביטוח (אנחנו הזמנו ביטוח בנפרד)
סטורניה
סטורניה היא אתר טבע קסום, עם מפל ומעיינות של מים חמימים עשירים במינרלים וגופרית, מתחת למפל נוצרה שרשרת בריכות טבעיות מדורגות והמים נופלים מבריכה לבריכה, המקום פתוח לקהל הרחב ללא תשלום.
אנחנו היינו שם ביום ראשון בבוקר יחד עם כל האיטלקים שהיו בחופשה, ההמלצה שלי היא להגיע באמצע השבוע בבוקר לפני 9 או אחרי הצהריים, כך תוכלו ליהנות משקט יחסי.
אנחנו שהינו שם שעתיים והמשכנו לדרכנו. לטעמי זה מספיק אבל היו שם משפחות שהתארגנו לרביצה כל היום.
יש חניה מסודרת דיי גדולה, ממנה צועדים אל הבריכות מרחק של כמה דקות, בכניסה לאתר יש סוג של מסעדה/קפה לארטיקים וארוחות מהירות.
הגישה עד לבריכות היא ברגל, תופסים פינה לשים את החפצים ונכנסים למים, המקום לא מוסדר, אין מלתחות או כסאות נוח, פשוט באים ונכנסים למים.
אני ממליצה להכנס עם סנדלים או נעלי גומי, כי יש בקרקעית אבנים וקצת קשה ללכת אבל גם אם אין לכם זה בסדר.
אנחנו שהינו במלון כפרי מקסים הממוקם כמה דקות נסיעה משם, המלון עצמו נמצא במבנים של בית חווה עתיק וזו הייתה חוויה מהנה ומאד אותנטית, הצוות חביב, יש שם בריכה וארוחת בוקר נחמדה, בסביבה יש כמה מלונות כפריים קטנים עם מסעדות, אנחנו בחרנו במסעדה במלון הסמוך, צעדנו ברגל בדרך כפרית מקסימה מוקפת כרמים מכל עבר, נשמנו אויר. תענוג.
המחיר ללילה: כ 90 יורו לחדר.
טוסקנה
הנופים בטוסקנה מדהימים, נוסעים בכבישים מפותלים בין כרמים ושדות, לצד הדרך מופיעים בתי חווה עתיקים או טירות קטנות, שהוסבו למלונות כפריים, כשפתאום צצה באמצע הנוף גבעה ועליה עיירה מוקפת חומה עם מגדלי אבן.
ככלל כל העיירות הקטנות שביקרנו בהן בטוסקנה הן כאלו שאפשר לחצות אותן מצד לצד בפחות משעה, מדובר בד"כ בעיירות שנבנו בימי הביניים, הן מוקפות חומה ומרוצפות אבנים קטנות והבתים הם בתי אבן עם תריסים מעץ, כיף לשוטט בהן, להציץ בחנויות ובחצרות הבתים, לדמיין איך גרו שם אנשים לפני מאות שנים (זה מדהים בעיני) ולראות איך חיים בהן אנשים היום (גם זה מדהים בעיני!).
אני כל כך נהנתי פשוט לשוטט בין הרחובות העתיקים, לספוג נוף משגע, מבנים ואלמנטים אדריכלים מדהימים ולנשום את ההיסטוריה.
ההמלצה שלי היא לבחור כמה עיירות, רצוי כאלו שקרובות אחת לשניה ולעשות יום-שלושה ימים של טיול נינוח, עצירה לקפה, גלידה או ארוחה, שיטוט בין הסמטאות והרבה נוף. אין צורך לנסות לבקר בכולן. 2-3 עיירות קטנות ביום זה בהחלט מספיק – אל תנסו לדחוס.
אנחנו טיילנו בכמה עיירות באזור שנקרא "דרך היין" האזור כולו מלא כרמים ויקבים מקומיים:
פיאנזה
זו העיירה הראשונה שביקרנו בה בטוסקנה, היא יחסית גדולה וממש קסומה. שוטטנו בין הסמטאות והרחובות, הגענו לרחבת כנסיה גדולה, שם התקבצה לה חבורת חוגגים לקראת חתונה שהייתה צפויה להתחיל, הם היו לבושים בהידור, שמלות נשף וחליפות טוקסידו, ממה שהבנו הכלה והאורחים שלה היו אמריקאים והחתן ואורחיו איטלקים, אחרי שהמשכנו קצת הצטערתי שלא צילמתי אותם…
הנוף מפיאנזה מדהים, גבעות ירוקות וכרמים עד האופק.
התיישבנו לארוחת צהריים באחת הטרטוריות, הזמנתי ברושטה (טוסטונים) עם עגבניות טריות, בזיליקום ושמן זית (2 יורו), סלט גדול של חסה, עגבניות כרוב ומעט ירקות קלויים (10 יורו) הסלט הגיע ללא תיבול ועל השולחן מונחים שמן זית וחומץ בלסמי לתיבול עצמי, ופסטה פנה ברוטב עגבניות (8יורו)
ראדה
ראדה היא עיירה קטנטנה, החלק העתיק מתפרש על פני בערך 4 רחובות אבל שווה ביקור, הנוף נהדר, הבתים העתיקים הקטנים קסומים ואפשר לראות את ההבדלים בבניה בין התקופות השונות.
אנחנו הגענו לראדה בנסיעה איטית ומפרכת מסיינה, שלקחה לנו למעלה משעה וכללה גם חלק לא מבוטל בנסיעה בדרך לא סלולה, אני ממליצה לבחור בנסיעה דרך פנזנו, היא קלה יותר.
גראווה די קיאנטי
גם עיירה מקסימה, ממה שהתרשמנו יותר מודרנית, יש בה חלק עתיק עם כיכר גדולה מאד וסביבה מבנים ומסעדות וחנויות וממנה משתרגים רחובות קטנים ומקסימים.
יש נקודת תצפית נחמדה מהכנסיה שעל הגבעה שמאפשרת תצפית על העיר כולה וגם על הסביבה.
אנחנו הגענו ביום שהתקיים בו פסטיבל טעימות יין וזו הייתה חוויה חדשה ונחמדה עבורנו: כל הכיכר הייתה מלאה בדוכנים של יצרני יין שונים מהסביבה והייתה אווירה של קרנבל, בקופה רכשנו כוס יין (שמגיעה עם מתלה בד שאפשר לשאת על הצוואר) וכרטיסיה שמאפשרת לטעום 7 סוגי יין שונים, מתוכם 3 או 4 בדוכנים של היצרנים עצמם והשאר בדוכן המרכזי של הפסטיבל.
הסתובבנו בין הדוכנים, שתינו יין, נישנשנו, קנינו עגבניות מיובשות ובילינו שם כמה שעות נחמדות.
גראווה היא עיר פעילה, עם שטחי מגורים מודרנים, בסמוך לחלק העתיק של העיר יש מס' חניונים בתשלום אבל הם היו מלאים ביום שהגענו אז הסתובבנו ובסוף חנינו באחד הרחובות היותר מרוחקים.
בעיר יש מוזיאון יין קטן פרטי שמאפשר סיור בשעות קבועות וטעימות.
סיינה
סיינה היא עיר גדולה ומאד מאד מרשימה, אפשר לשוטט וללכת לאיבוד (זה מה שקרה לנו) בין הרחובות.
זו היא דוגמא לעיר חזקה ועשירה שהייתה מעוז של שלטון ומשפחות עשירות וחזקות, היא מלאה במבנים מרשימים מאד, מוזיאונים וכיכרות מרשימות.
שווה להקדיש לסיינה לפחות יומיים: לשוטט, לטייל לבקר במוזיאונים.
כמו במרבית הערים העתיקות אי אפשר להכנס עם הרכב ולכן אפשר להגיע עד הכניסה לחלק העתיק ולחנות בחניונים או להשתמש בתחבורה הציבורית. אנחנו השארנו את הרכב בחניון של המלון שנמצא באזור החדש (יחסית), ולקחנו אוטובוס ממש מחוץ למלון ועד הכניסה לעיר העתיקה, בתוך העיר עצמה משוטטים ברגל.
בסיינה יש כמה אתרים מאד חשובים כולם במרחק הליכה במרכז העיר, הפיאצה המרכזית עם מגדל פעמונים (503 מדרגות !) והרבה מוזיאונים ששווה לבקר, הכל מרהיב ומרשים, שווה להסתובב ולחוות.
הדואומו של סיינה הוא אחד האתרים המרשימים שביקרתי בהם, מדובר בקתדרלה ענקית שהוקמה במאה ה 13 ובמהלך השנים הוסיפו לה אגפים ותוספות, החלק החיצוני מרשים מאד והפנימי עוד יותר, מדובר במוזיאון שכל פינה בו מדהימה יותר מהקודמת, הכל מקושט ומעוצב בקפידה רבה.
אם אתם חובבי אמנות, אדריכלות או היסטוריה – אל תפספסו.
הכניסה בתשלום בקופת הכרטיסים הממוקמת ממול, הכניסה למקום סחטה ממני קריאות התפעלות שלא פסקו בכל פעם שגיליתי חדר או פינה חדשים, ההיכל מלא ביצירות אמנות מרשימות, הקירות, התקרה והרצפה מקושטים, כל אזור באופן שונה, והשוטטות בין המוצגים והחדרים השונים מאד ריגשה אותי כחובבת הסטוריה ואדריכלות.
באחד הרחובות הסמוכים, נכנסנו למסעדה הממוקמת במבנה עתיק וכל הקירות מאבן, הזמנתי שם כמה מנות קטנות של "ירקות מבושלים" (גרגרי חומוס, תרד מאודה, תפוחי אדמה צלויים) כל מנה עלתה כ 5 יורו.
המלון ששהינו בו 3 לילות וממנו יצאנו לשוטט בסביבה, ממוקם בבניין יפייפה שכפי הנראה היה בית של משפחה עשירה ונבנה מחוץ לעיר העתיקה על גבעה מוקף גנים, עם השנים העיר החדשה התפתחה והתפשטה והיום המלון נמצא ממש בקצה אחת השכונות, הכניסה אליו היא חזרה 100 שנה אחורה, למבנה המקורי המעוצב בהדר, לגן הורדים העתיק והריהוט האותנטי.
המחיר ללילה: כ 120 יורו לחדר.
סאן ג'מיניאנו
זוהי עיירה ימי ביניימית גדולה ומרשימה, הסגנון שלה יותר חמור סבר מהעיירות האחרות, היא בנויה אבן כולה ומפורסמת בזכות מגדלי האבן המרשימים.
בסאן ג'מיניאנו הייתה לנו חוויה לא מוצלחת ומאד מאכזבת עם מארח שממש הטעה אותנו וזה קצת האפיל על החוויה שלנו מהעיר.
העיר עצמה מאד מיוחדת, היא מלאה בתיירים ולכן מומלץ להגיע בבוקר לפני 9 לפני שמגיעים האוטובוסים או אחר הצהריים.
קחו בחשבון שהחנויות נסגרות בסביבות 19 ואמנם המסעדות עדיין פתוחות אבל זו לא עיר תוססת ופעילה בערב, כך שאין הרבה מה לשוטט כשמחשיך.
חשוב לומר: שאין כניסה לעיר עם רכבים ולכן אם אתם מוצאים מלון שמבטיח לכם חניה זו הטעיה! החניה היחידה שיש היא בחניונים הפזורים מסביב לעיר, בתשלום. אם יש לכם הרבה מזוודות בידקו מול המלון איזו כניסה הכי קרובה אליו ונסו לחנות באזור, או לפחות להוריד את המזוודות בכניסה הקרובה ואז לחנות.
ממה שהבנתי חניונים 1 ו-2 הם זולים יותר אבל אני לא סגורה על זה. חניונים 3-4 נמצאים בתחתית ההר ודורשים ירידה ועליה במדרגות ובמעלית. בכניסה לכל חניון יש מחסום, לוקחים כרטיס ומשלמים בסיום במכונה האוטומטית.
מהנסיון שלנו, עדיף לא לישון בעיר, גם בגלל שמסורבל להתנייד בתוכה וגם בגלל שאין הרבה מה לעשות ולחוות בערב. אם החלטתם לישון באזור, עדיף למצוא מקום מחוץ לעיר ולהגיע אליה לביקור של כמה שעות.
לוקה
זו עיר גדולה עם הרבה מבנים מרשימים, כיכרות רחבות ואוירה תוססת ונעימה, חומת העיר כל כך רחבה שהיא מהווה בעצם טיילת שהרבה מאד תושבים מטיילים לאורכה, יש בה גן בוטני נחמד ומגדל לבנים עתיק ומרשים מהמאה ה 14 עם גן עצים עתיק המשקיף על הסביבה (ויתרתי על העליה כי פשוט לא היה לי כח לטפס 230 מדרגות…) האמת שאם כל זה שהעיר יפה ומרשימה, הייתי מוותרת עליה ומקדישה יותר זמן לורונה או פירנצה.
לה ספציה
זו היא עיר נמל שמרבית המבקרים בה מגיעים במסגרת טיולי קרוז וכבסיס ליציאה לצ'ינקווה טרה. אנחנו בילינו בה 2 לילות, כל אחד מהם בדירה אחרת.
לצ'ינקווה טרה, מגיעים מתחנת הרכבת בלה ספציה, משם יוצאות רכבות לכל איטליה. הקו לצ'ינקווה טרה עוצר בכל הכפרים ואם רוכשים כרטיס יומי אפשר לעלות ולרדת חופשי בכל התחנות.
את הכרטיס לקו של צ'ינקווה טרה רוכשים במשרד קטן שנמצא על רציף 1 ולא במכונות האוטומטיות שבכניסה לתחנה. במשרד מקבלים מפה ואפשר לרכוש חוברת עם הסברים מורחבים.
בתחנת הרכבת יש קפיטריה נחמדה (שם מצאתי באופן ממש מפתיע 2 כריכים טבעוניים) אפשר לרכוש שתיה, מאפים, חטיפים, המוכרות נחמדות מאד.
השירותים נמצאים בתוך הקפיטריה.
בלילה הראשון שהינו בדירה מדהימה שממוקמת בבנין דירות רגיל, את המפתח אספנו מהבר של בעל הדירה, שם גם שילמנו והוא לקח אותנו לדירה, חונים ברחוב והולכים כמה דקות לדירה שממוקמת בקומה השישית. הדירה מעוצבת בעיצוב מודרני ואלגנטי, הכל חדש ומעוצב, המטבח מאובזר, כיריים, תנור, מכונת כביסה, מכונת אספרסו (דווקא קומקום חשמלי לא היה, אבל חיממנו במים בסיר).
המחיר ללילה: כ 80 יורו לחדר.
הגענו אחר הצהריים נחנו קצת וירדנו לרחוב לחפש מקום לאכול, האזור לא משופע במסעדות הפתוחות בערב והסתובבנו די הרבה עד שמצאנו מסעדה מקומית נחמדה.
הדירה השניה בה שהינו הייתה במלון דירות, היתרון הוא שבמקום יש חניה מקורה מסודרת וחינמית, ואיש צוות שקיבל אותנו במקום וליווה אותנו לדירה. בחצר יש בר קטן לארוחות קלות ושתיה, ושם גם מוגשת ארוחת הבוקר הכלולה במחיר הדירה (קפה וקרואסון)
הדירה נחמדה, גדולה מאד (מתאימה בקלות ל 6) מעוצבת בעיצוב מודרני נוח ופשוט.
המחיר ללילה: כ 80 יורו לחדר.
מסתבר שהעיר שיחקה תפקיד חשוב בהקמת מדינת ישראל, בפרשה שנקראת "פרשת לה ספציה" ובה 2 אניות מעפילים שניסו להפליג מהעיר לישראל, עוכבו ע"י הבריטים במשך 6 שבועות, במהלך התקופה פתחו 1,000 המעפילים שעל הספינות בשביתת רעב ואיימו בהתאבדות המונית אם לא יאפשרו להם להפליג לארץ.
לבסוף לאחר מו"מ ארוך איפשרו להם הבריטים להפליג.
תושבי העיר שחלקו עם המעפילים את המזון המועט שהיה להם באותה תקופה ותמכו בהם, הגיעו להפרד בנגינת תזמורת העיר.
לזכר הפרשה, העיר מעניקה עד היום פרס שנתי בשם אקסודוס לפעילים חברתיים.
צ'ינקווה טרה – חמשת האדמות
שרשרת כפרים מקסימים הממוקמים בשיפולי ההר ולאורך החוף. במקור היו אלו כפרי דייגים וחקלאים, היום עיקר הפרנסה של התושבים מבוססת על תיירות, המקום מוצף בתיירים וצריך ממש לפלס דרך בינהם כדי ליהנות מהחופים, הסמטאות והמבנים המיוחדים.
חמשת הכפרים נמצאים ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו, ייחודם הוא במיקום המיוחד בצבעוניות של המבנים ובאוירה, הדרך להגיע אליהם היא באמצעות רכבת או סירות.
כרטיס חופשי יומי הכולל ירידות בכל התחנות והכפרים עלה 13 יורו.
הכפרים באמת מאד מיוחדים, קחו בחשבון את כמות התיירים, כדאי להגיע בחודשים אפריל-יוני או ספטמבר, בקיץ חם ויקר ובחורף קשה.
המעבר בין הכפרים עצמם אפשרי באמצעות הרכבת או ברגל, חלק מהקטעים קשה יותר להליכה, אנחנו פשוט רכשנו כרטיס יומי ועברנו מכפר לכפר בעזרת הרכבת.
מומלץ לישון מחוץ לכפרים בגלל המחירים הגבוהים, וההתניידות הלא נוחה, לכן אנחנו שהינו בלה ספציה.
בחזרה מהכפרים ללה ספציה הייתה לנו חוויה מאד לא נעימה: הרכבת שאיחרה בחצי שעה הייתה מפוצצת בנוסעים, עד כדי כך שהנהג עצר רחוק מהרציף כדי להוריד נוסעים אבל לא להעלות, למי שהצליח לרוץ ולהדחף פנימה ציפתה חוויה מפחידה שמזכירה יותר את הודו מאשר את אירופה, הדחק היה בלתי נסבל, אחת התיירות נכנסה ללחץ אמיתי וניסתה לפלס את דרכה החוצה כשהיא צועקת "אני לא יכולה להיות כאן", היא הגיעה קרוב אליי, היה לי ברור שלא תצליח לצאת וראיתי שהיא ממש בסטרס אמיתי, אמרתי לה בשקט "תשארי כאן על ידי יהיה בסדר" להפתעתי זה הרגיע אותה והיא הסכימה להשאר קרוב אליי, התחלנו לדבר טיפה, הא שאלה מאיפה אני וכשאמרתי "ישראל" היא אמרה "ידעתי, את מאד חייכנית ומאירה, הרגעת אותי" כמה תחנות אחר כך נפרדנו לשלום.
כשירדנו מהרכבת בלה ספציה נכנסנו לקפיטריה בתחנה כדי לשתות משהו ולהתאושש, כשפתאום המוכרת ששירתה אותנו התחילה לצעוק לחברות שלה ורצה לתפוס תיירת שעמדה בתור ופשוט התעלפה.
אני מניחה שחוויה כזו לא מתרחשת כל יום, עדיין, היינו שם בספטמבר, סביר להניח שביולי אוגוסט המצב לא נעים.
ורונה
את הטיול סיימנו בורונה שהיא עיר מדהימה ובהחלט שווה כמה ימים. מבחינתי זו הייתה גולת הכותרת. ורונה שייכת למחוז אמיליה רומנה, צפונית לטוסקנה.
זו עיר יפייפיה, גדולה, עם מבנים מפוארים מתקופות שונות, רחובות רחבים וסמטאות צרות, ומבנים שנבנו לאורך ההיסטוריה ומשמשים עד היום למגורים וחנויות יפייפיות.
בוורונה ישנם ארמונות מפוארים מתקופת הרנסאנס ואתרים חשובים נוספים עוד מהתקופה הרומית
העיר נוסדה בשנת 550 לפנה"ס ובשל מיקומה האסטרטגי, ידעה כבר מהתקופה הרומית פריחה כלכלית.
הרחובות נקיים ורחבים וכיף לשוטט בהם, ורונה מלאה במסעדות ובתי קפה עם אוירה קוסמופוליטית וכיף לשוטט בין הרחובות והכיכרות ולגלות פינות נסתרים.
כמו במרבית הערים העתיקות, החלק העתיק מרוכז באזור מצומצם והשיטוט בו מרתק ומהנה.
הארנה של ורונה שבנייתו הסתיימה בערך בשנת 50 לספירה, הוא האמפיתיאטרון השלישי בגודלו בעולם, המשמש עד היום כבמה המרכזית של ורונה ונמצא בלב העיר, אנחנו הגענו לאזור הארנה וגילינו רכבת קטנה שמסיירת ברחבי העיר ובדיוק התכוונה לצאת לסיור, בלי לחשוב פעמים, שילמנו לנהג וזינקנו פנימה, זו הזדמנות נהדרת לעשות סיבוב, לקבל הסבר על האתרים השונים ולהתמצא באזור, אחר כך המשכנו ברגל לאן שרצינו.
אין ספק שהסיפור של רומיאו ויוליה והמשפחות היריבות מאד מאד מתאים לורונה ולאוירה שהיא משדרת, "הבית של יוליה" הוא כנראה המוקד התיירותי המפורסם והמבוקש ביותר בעיר, ומופיע גם בשלטים הפזורים ברחבי העיר העתיקה. מסתבר שהסופר האיטלקי לואיג'י דה פורטו היה הראשון שכתב את המחזה על שתי משפחות אמיתיות ומוכרות שחיו באותה תקופה בעיר, העלילה עצמה הייתה פרי דמיונו: בין המשפחות לא היה סיכסוך ובין רומיאו ליוליה לא היה קשר. מאוחר יותר עיבד שייקספיר את המחזה לגרסה הכל כך מפורסמת.
אנחנו טיילנו לנו בעיר, שוטטנו בין הרחובות והמבנים המרשימים, במקרה הגענו לכיכר יפיפייה ונסתרת מוקפת מבנים מסעדות ובתי קפה, והתיישבנו לארוחה האחרונה שלנו באיטליה במסעדה מקסימה, בה התפריט המושקע היה מלא בצילומים של אנשי הצוות שהסתובבו סביבנו, זה הרשים אותי מאד כיוון שזה מעיד על מקום שמכבד את עובדיו ומשקיע בהם ובאמת האוירה ביתית משפחתית והיה כיף לראות את הקשר בין בעל המקום שהסתובב בין השולחנות לעובדים האחרים.
טיפים המלצות ואזהרות
אירוח
המלצות חמות מניסיון:
- כשאתם רואים מלון או מקום אירוח שאהבתם בבוקינג או בכל אתר דומה, אל תסמכו על ההמלצות באתר אלא לכו לTripAdvisor שם תוכלו לראות גם ביקורות ותמונות שצילמו האורחים, זה יתן לכם מושג יותר אמיתי על המקום.
- כשאתם מסתכלים בתמונות של מקום האירוח, דאגו שיש גם תמונה אחת לפחות של המקום מבחוץ והסביבה שלו, אם אין תמונות של המבנה עצמו, קחו בחשבון שסביר להניח שמדובר באזור לא מוצלח או בבניין דירות ישן.
בורונה התארחנו במלון B&B שנראה בתמונות קטן וחמוד והסתבר שזו בעצם דירה, בבניין דירות מנומנם שהוסבה למלון קטן, בכל חדר הוסיפו שירותים ומקלחת והוא שימש לאירוח זוג, המקום היה חמוד מאד ונקי, המנהלת נחמדה והמיקום ממש קרוב למרכז אבל לא מה שציפינו.
- קחו בחשבון שאת התמונות באתרי מלונות צילמו צלמים מקצועיים ובד"כ מדובר בחדרים הטובים ביותר שלהם, בבוקינג, יש אפשרות לראות את הצילומים של סוג החדר אותו בחרתם (חסכוני, זוגי, טריפל) ולקבל יותר מושג, אבל בכל זאת קחו בחשבון שלפעמים יש הפתעות ולכן תמיד כדא לבדוק גם ב TripAdvisor .
- כשמקום אירוח מבטיח חניה (ואם אתם עם רכב זה חשוב מאד) בידקו היטב את הנושא ואל תתביישו לשאול:
האם מדובר בחניה של המלון או ציבורית?
האם היא קרובה או רחוקה?
האם היא בתשלום או בחינם?
הנושא של חניה הוא משמעותי כיוון שיכול לדפוק לכם את הטיול אם תגלו שאין כניסה לעיר, החניה רחוקה ואתם צריכים להגרר עם מזוודות או אם תצטרכו לשלם עשרות יורו עבור חנייה בלילה, או לחשוש שהרכב חונה בסמטה חשוכה ועלול להיפרץ.
בסיינה שהינו במלון שממוקם מחוץ לעיר העתיקה, עם חניה מסודרת בתוך מתחם המלון ואפילו השארנו את הרכב שם כשיצאנו לטייל בעיר באוטובוס. בסן ג'מיניאנו לעומת זאת, הובטחה חניה צמודה של המלון ובסוף הסתבר שהיא בכלל מחוץ לעיר ובתשלום.
דירות אירוח
האירוח בדירות הוא נושא בפני עצמו, בדרך כלל הדירה נמצאת בבניין דירות רגיל, עם שכנים רגילים שגרים שם, בשכונת מגורים ואין שירותים כמו במלון או מישהו שיבוא לתקן את המזגן, להביא עוד שמיכה או להסביר לכם איפה המסעדה הקרובה – אתם די לבד בעיר ובארץ זרה.
לפעמים בעל הדירה פוגש אתכם במקום מסויים (בדרך כלל במשרד שלו/מסעדה/בית קפה), נותן מפתחות, מקבל כסף ולוקח אתכם לדירה או שולח אתכם לבד. יש דירות שהמפגש הוא בדירה עצמה, בכל מקרה צריך לברר מראש בדיוק איפה נק' המפגש ולתאם זמנים כיוון שאין צוות 24 שעות ביממה כפי שיש במלון.
בלה ספציה התארחנו בשני מקומות, המקום הראשון היה דירה שנאלצנו לאסוף את המפתח ולשלם בבית הקפה של הבעלים ואז הוא לקח אותנו לדירה עצמה שהייתה מרוחקת כמה רחובות משם, כלומר כל הסיפור היה מאד ארוך ומסורבל ומעצבן כולל פעמיים חיפוש חניה (בסוף הסתבר שזו הדירה המדהימה ביותר שהיינו בה בטיול).
המקום השני היה מלון דירות מסודר, עם חניה מקורה חינמית, בית קפה, ואיש צוות שהיה במקום.
(דרך אגב, גם במלונות קטנים, שמתי לב שיש שעות מסויימות לקבלה ויציאה ואם מגיעים או יוצאים בשעות אחרות צריך להודיע מראש.)
תחבורה
עדיף לא להכנס לערים עם רכב, לוקח הרבה זמן למצוא את הדרך, לא לכל מקום אפשר להכנס, למצוא חניה ולרכוש כרטיסים.
אם יש אפשרות, השאירו את הרכב במגרש חניה בכניסה לעיר או במלון/דירה והתניידו בתחבורה ציבורית או ברגל.
במגרשי חניה מסודרים יש בדרך כלל מדחן, לחניה ברחוב צריך לרכוש כרטיסים אותם ניתן לרכוש בתחנות דלק.
איך להגיע
אנחנו נעזרנו המון ב waze וגם ב- google maps, הwaze הרבה יותר מדוייק ונוח לנסיעה ברכב, עדיין, שימו לב, לפעמים מתפספסת היציאה או שיש עיכוב באפליקציה וזה גורם לבלבול, פיספוסים ועיכובים.
כשאתם מתזמנים את הטיול קחו בחשבון תוספת זמן של לפחות 30% לכל נסיעה שיקח לכם התברברות בדרך (למרות הwaze ) להגיע ולמצוא את המקום, למצוא חניה וכו'.
אויר בגלגלים – קחו בחשבון שלא בכל תחנת דלק יש משאבה לאוויר, בד"כ רק בתחנות גדולות.
כבישים
אוטוסטרדות
הנסיעה באטוסטרדות מקצרת זמנים ולכן אם יש לכם מרחקים ארוכים מומלץ להשתמש בהן, הנסיעה בתשלום בהתאם למרחק, הכינו כסף קטן ברכב שיהיה לכם בשליפה, כשמגיעים למחסום של היציאה מקטע בתשלום, תתבקשו להכניס כרטיס שלקחתם בתחילת הקטע (כמו בחניון) או שאם נסעתם בקטע מצולם (כמו בכביש 6) המחשב יציג לכם את סכום לתשלום. ניתן לשלם במזומן או אשראי, המכשיר מחזיר עודף.
שימו לב שכשמגיעים למחסום יש מסלולים למנויים (telepass ) ומסלול לנוסעים מזדמנים – זה המסלול שלכם (יש שלט עם ציור של מטבעות ושטרות מעל המסלול הנכון).
המהירות המירבית באוטוסטרדה היא 130 קמ"ש – שימו לב לשילוט.
הנסיעה הארוכה ביותר שעשינו ארכה 3.5 שעות ועלתה 23 יורו, מרבית הנסיעות הרבה יותר זולות ובהחלט משתלם לנסוע באוטוסטרדה כדי לחסוך זמן.
שילוט
יציאה= Uscita
כניסה Entrata =
בכבישים הכפריים
הכבישים ממש מפותלים, מהירות הנסיעה האפשרית נעה בין 20-50 קמש ברוב הכבישים הכפריים, לכן קחו בחשבון שכל נסיעה לוקחת הרבה יותר מהרגיל, גם מרחק שנראה לכאורה קצר יקח בדרך כלל הרבה יותר זמן מהצפוי.
אוכל
במלון
בכל המקומות שהתארחנו הגישו ארוחת בוקר צנועה ונחמדה, רמת הארוחה בהתאם לגודל ורמת המלון, כשביקשתי, הביאו לי במיוחד חלב סויה, אבל אני ממליצה לקחת איתכם חלב סויה קטן במידה וזה חשוב לכם.
הארוחות בדרך כלל כוללות מבחר קטן של נקניקים וגבינות, ביצה, לחם רגיל ומגוון מאפים ועוגות פירות.
לטבעונים: בכל בתי המלון מצאתי פירות, גרנולה, קורנפלקס, לחם וריבה ובסך הכל זה היה בהחלט מספק.
האיטלקים לוקחים את האוכל שלהם ברצינות ומאד שמרנים: המסעדות פתוחות לצהריים בין 12.00-14.30 ולארוחת ערב בין 19.00-22.00 מעבר לשעות האלו אפשר לאכול בקטנה בעיקר בברים. אל תצפו לארוחת צהריים ב15.00 או לארוחת ערב ב 18.30
המסעדות מתחלקות לפי קטגוריות, כך תוכלו לדעת למה לצפות מבחינת המבחר והמחיר:
בר – מקום לשתות קפה, אלכוהול ולנשנש משהו בקטנה
פיצריה – מסעדה שמתמחה בפיצות, לפעמים יש גם כמה מנות פסטה פשוטות אבל העיקר כאן זה הפיצה ונותנים לה כבוד
טרטוריה – מסעדה מקומית משפחתית, רמת המחירים משתנה בהתאם למיקום.
מסעדה – בד"כ יקרה יותר מהאופציות האחרות עם תפריט מגוון יותר.
התפריט מחולק לפי נושאים:
אנטיפסטי – נישנושים, ברוסקטות, סלטים
מנות ראשונות – מנות שנחשבות קלות, במרבית המקומות מצאתי בקטגוריה הזו את מנת הפסטה או הניוקי שלי
מנות עיקריות – בדרך כלל מנות בשר. המנות העיקריות מגיעות ללא תוספות.
תוספות/ירקות – אין הרבה מבחר, בד"כ ירקות מבושלים בפשטות
קינוחים – לא צריך להרחיב …
המנות מגיעות לפי הסדר: ראשונה ואחריה עיקרית, עד שלא תסיימו את הראשונה, העיקרית לא תוגש.
סלטים – מבחר הסלטים ממש קטן: בדרך כלל סלט ירוק או סלט חסה עם כמה ירקות, או סלטים עם תוספות כמו גבינה או מאכלי ים
סלט=אינסטלטה
פסטה – בד"כ הפסטות הטריות (פרסקה) תוצרת בית, מכילות ביצים, פסטות יבשות לא מכילות ביצים.
יין – בכל מסעדה יש מלבד תפריט יינות מפורט גם אפשרות להזמין יין הבית, זה יין פשוט וטוב לבן או אדום, שמוגש בד"כ בקנקן של חצי ליטר ובמחיר מאד אטרקטיבי.
קפה – אני אוהבת לשתות אספרסו. בארץ הוא מוגש במרבית המקומות עם כוס מים או סודה, באיטליה לא. המחיר: 1.5-4 יורו – תלוי במיקום.
מים – באיטליה לא מגישים מים מהברז, רק מינרלים, ואפשר לבחור מוגזים ((sparkling או רגילים (still) במסעדות מסויימות יגישו מים גם בלי שתבקשו (וכמובן יחייבו).
לחם – סלסלת לחם מוגשת תמיד במסעדות.
Coperto קופרטו – דמי עריכת שולחן תמיד מצורפים לחשבון, בין 1-4 יורו לסועד! תלוי ברמת המסעדה והמיקום, בנוסף אתם יכולים לעגל את החשבון מעלה או להוסיף טיפ של כ 10%.
מה לאכול:
אני אוהבת מאד אוכל איטלקי, לצערי בטיול הזה לא יצא לי כל כך ליהנות ממגוון מעניין במיוחד, כי במרבית המקומות המטבח שמרני ומבוסס על מתכונים קבועים וידועים, ויש פחות פתיחות לוריאציות טבעוניות בדרך כלל נאלצתי להסתפק בסלט פשוט ופסטה ברוטב עגבניות.
אפשר להזמין פיצה צמחונית ללא גבינה (ורדה verde) לא תמיד היא מוצלחת – צריך לברר עם המלצר מה היא מכילה ולהבהיר שוב (ושוב) שרוצים ללא גבינה.
בסיינה ישבנו באחת המסעדות ששוכנת במבנה עתיק ומקסים בסמוך לדואומו, הזמנתי מגוון תבשילי "תוספות" התבשילים שלהם די בסיסיים ופשוטים: תפוחי אדמה צלויים, גרגרי חומוס מבושלים, תרד מאודה.
בלוקה הגענו לטרטוריה טבעונית ממש קטנטנה שמציעה כמה מנות בעיקר המבורגרים, אני הזמנתי דווקא לזניה שהייתה טובה, בן זוגי הזמין המבורגר טבעוני שהיה סביר.
מילון (ממש בקטנה)
Veganoוגנו=טבעוני
Veganaוגאנה=טבעונית
Sono vegana סונו וגאנה/וגאנו=אני טבעונית/טבעוני
latte לאטה=חלב
Insalata סלט=אינסטלטה
Fresca פרסקה=טרי
Uscita אושיטה=יציאה
אנטראנטה=כניסה Entranta
אז אחרי כל כך הרבה דיבורים על איטליה ואוכל איטלקי, הנה כמה מתכונים טובים בסגנון איטלקי.
סביר להניח שלא תמצאו את הגרסה הטבעונית בטיול הבא לאיטליה, אז מוזמנים לנסות בבית:
אם אתם או חברים שלכם מתכננים לבקר באיטליה,
אתם מוזמנים לשמור ולשתף את הטיפים שלי. והעיקר - תיהנו.
ואוווווו איזו כתיבה וחוויה!!!!
תודה רבה שירלי
חשק לחיים את עושה 😚😚😚
פוסט מעולה, שמרכז בצורה ממש מוצלחת את האטרקציות בטוסקנה.
הצילומים משגעים
וזה בהחלט פוסט לנעוץ אותו לכל מי שנוסע לאיזור!!!
איזה כיף לשמוע מעין. ממש תודה
אף פעם לא הייתי ובהחלט שעשית לי המון חשק
תודה רבה אביטל שמחה לקרוא